אילן גור זאב, פילוסופיה, פוליטיקה וחינוך בישראל

המחבר, ד"ר אילן גור-זאב, נוטל אותנו להרפתקה אינטלקטואלית חושפנית, מאלפת וקוראת תיגר – התפתחותו הפילוסופית והפוליטית של החינוך בארץ ישראל במהלך מאה שנות ציונות.

במציאות היסטורית-חברתית זו, פעל החינוך הציוני כיחידת גיוס של צעירים אל ההשקפות ואל דפוסי ההתנהגות שרווחו בסביבה הנדונה, וכמעצב תוצרי-החינוך במתכונת האתוס הקולקטיווי של תנועה לאומית זו והאינטרסים שלה. בתהליך זה דוכאו ניצנים פוטנציאליים של מחשבה עצמית – שלא עלו בקנה אחד עם האתוס המכונן – הועלמו אידיאולוגיות שונות וסותרות, ונפגע גיבוש האישיות האוטונומית.

מנקודת התצפית המיוחדת שלו המחבר יוצר תפיסה חדשה של חינוך, אגב הצגת היתכנותו של חינוך-שכנגד. כמו כן הוא מציג מבט חדש על הקיום הישראלי-פלסטיני ועל ההיסטוריה החדשה של החינוך הישראלי והפילוסופיות היריבות העומדות ביסודו.

ד"ר אילן גור-זאב, מן החוקרים החשובים של השיח החינוכי הביקורתי בדורנו, הוא מרצה לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת חיפה. גור-זאב נמנה עם עורכי האנציקלופדיה הבין-לאומית לפילוסופיה של החינוך, ומשמש עורך-אורח של כתב העת של האגודה הבין-לאומית לפילוסופיה של החינוך. ספריו אסכולת פרנקפורט וההיסטוריה של הפסימיזם והחינוך בעידן השיח הפוסטמודרניסטי עורר עניין רב בקהילת המחקר ומחוצה לה.

בשיתוף עם הוצאת כנרת, זמורה- ביתן, דביר. תש"ס 2000, 356 עמ', 78 ש"ח

לרכישה: כנרת, זמורה – ביתן, דביר