כותרת האתר: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה

לוגו אוניברסיטת חיפה

אבידב ליפסקר, לעמל יולד: שירת אברהם ברוידס

שירת אברהם ברוידס לא קנתה לעצמה מעמד של חשיבות בשירה העברית. היא עוררה כלפיה התנגדות לא משום שלא עמדה בקריטריונים אמנותיים רגילים, אלא דווקא משום שהפעילה את כלי ההבעה של השירה בת זמנה בהתאמה גמורה לאופק הציפיות של בני דורה.

ברוידס רתם את שירתו ליעדיה של תנועת 'הנוער העובד', בימים שהיתה איגוד מקצועי לוחם. בתנאים שבהם נוצרה לא נדרשה שירתו לשאת את עיניה אל אופק אוונגרדי, אלא להשפיל את מבטה אל היום יום האפרורי שהצמיח אותה.

הפלקטיות של שירת ברוידס באה לידי ביטוי ביכולתה לגייס את לשונם הפשוטה והבלתי מהפכנית של "שולחיה" - חברי 'הנוער העובד' - לשפה שירית.  בכך ניתן ביטוי ל'טעם הממוצע' של עמדות פואטיות ואסתטיות, שלהכרתן יש חשיבות, משום שטעם זה היה מודל ההתקשרות השליט של שכבת משוחחים לא-אליטיסטית, ומשום היותו תמונת תשליל לאוונגרד של "גדולי התקופה", אשר בפרק זמן של פחות מחמש שנים קנו מעמד דומיננטי בזכות משוררים כא"צ גרינברג, א' שלונסקי, א' המאירי, י' למדן, ל' אלמי ואחרים. ספר זה בא לתאר את שפת ההתקשרות שבשולי הקנון הספרותי, שפה שעל רקכה ובשלה נתחוללה המהפכה המודרניסטית בשירה העברית בשנות העשרים והשלושים.

בספר לעמל יולד מתוארת התמודדות הכוחות בין מעצבי הקנון הספרותי לבין סופרי השוליים באותן חזיתות פואטיות שבהן ניסתה גם שירת ברוידס לכבוש לה מקום משלה: בפירוק הטופוס האקספרסיוניסטי וגיבורו החלוץ בשירת העלייה השלישית והרביעית; בקביעת צורתו של שיר העמל המעמדי בסוף שנות העשרים;  בסיגולן של קונבנציות רומנטיות בשנות השלושים: ובאימוץ מקצת האידיאולוגיה הכנענית כפי שנדרשה להיסטוריה ולארכאולוגיה הישראלית בשנות הארבעים והחמישים. בצד התיאור הניתן לתופעה ייחודית זו של שירת אברהם ברוידס, מספרים כל אלה את סיפורה של השירה העברית מזווית רחוקה ונשכחת בהיסטוריוגרפיה של הספרות העבירת, שבחרה עד כה להתמקד רק בשיאיה הגבוהים והמוכרים.

בשיתוף עם הוצאה לאור מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות  . תש"ס 2000, 334  עמ', 81 ש"ח

לרכישה: הוצאה לאור מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות